יום השואה
יום הזיכרון לשואה ולגבורה — שבו מדינה שלמה עומדת דום בדממה.
יום אבל לאומי
יום השואה (בשמו המלא, יום הזיכרון לשואה ולגבורה) נקבע בישראל ומצוין בכ״ז בניסן בלוח העברי — באביב, סמוך ליום השנה למרד גטו ורשה. זהו יום אבל לאומי.
ביום הזה מורידים את הדגלים לחצי התורן, מקומות בידור נסגרים, והשידור מוקדש לזיכרון. הטקס המרכזי מתקיים בירושלים, ביד ושם.
סימני זיכרון
הצפירה
בבוקר נשמעת ברחבי הארץ צפירה בת שתי דקות. בני אדם עומדים דום, הולכי רגל נעצרים, מכוניות עוצרות על הכביש.
שישה נרות
מדליקים שישה נרות זיכרון — נר לכל מיליון שנספה. לרוב מדליקים אותם ניצולים וצאצאיהם.
קריאת שמות
„לכל איש יש שם״: שמות הנספים נקראים בקול — כדי להשיב להם שם מתוך המספר חסר הפנים.
כ״ז בניסן ו־27 בינואר
יום השואה (כ״ז בניסן) הוא יום הזיכרון היהודי והישראלי. בנפרד, 27 בינואר הוא היום הבינלאומי לזכר קורבנות השואה, שנקבע בידי האו״ם ביום שחרור אושוויץ. שני התאריכים משרתים מטרה אחת: שהעולם לא ישכח.
לזכור פירושו לא לתת להם להיעלם פעמיים.